אמונות

23 בדצמבר, 2010

אחד הנושאים שתמיד הלהיבו אותי זה כל העניין של אמונות ומחשבות.

בטח כל אחד מאיתנו שם לב אליהם כשאנחנו עדים לויכוח.

אנחנו רואים מול העיניים שלנו אנשים מתוכחים אשר באמת מאמינים במה שהם אומרים והם באמת מרגישים את מה שהם מרגישים.

תנסו להבין את הרעיון הזה למקסימום העומק שלו, באותו מרחב יש שני אנשים אשר חושבים או מאמינים בדברים מנוגדים לגמרי.

כמובן שאם הויכוח הזה ימשוך אותנו פנימה אנחנו די מהר נתקבע באחד העמדות ונגן עליה בכל כוחנו.

 

הדבר הכי הזוי שיש המון אמונות הזויות שהיו מאמינים בהם פעם וחלקם אפילו אנחנו מאמינים היום כמו,

- אמונות על אלוהים בתוך פסלונים או אבנים.

- אמונות ודעות שקשורים במקצועות, עדות, דתות, פוליטיקה.

- אמונות מה יותר בריא, מה יותר נכון.

- אמונות על איך החיים אמורים להתנהל ומה אמור לקרות.

- אמונות על איך אני אמור להתנהג, להרגיש, לחשוב.

 

אם לשניה נתרחק מאמונות שלנו, אולי לשניה נוכל לראות שאלו סך הכל אמונות.

כמו שלנו יש את האמונה שלנו במשהו, לבן אדם יש את אמונה אחרת ולכרגע זה לא חשוב האם אמונות בכלל יכול להיות נכונות.

אפשר גם לראות את הויכוח הזה של האומונות כמשחק אחד גדול, משחק שהכל תמיד מושלם וחלק ממשהו יותר גדול, יין ויאן, הכוח והתגובתו.

כל אמונה מייצרת ברגע היוולדותה אמונה הפוכה, מה שיגרום באופן אוטומטי לויכוח שמטרתו היא בעצם להרוג את החלום של אותה האמונה, בדיוק כמו שיווה.

כמובן שברוב המקרים זה לוקח הרבה יותר זמן מאשר ויכוח אחד ואולי אפילו מוות של הגוף עם אמונותיו.

מה שמוביל אותנו להבנה של ה”טיפשות” בלהיאחז באיזה שהיא אמונה (במצב דמיוני שכאילו יש לנו את הכוח לא להיאחז באמונה)

 

הייתי רוצה לעלות עוד רמה ולהסתכל על החיים שלנו ש”עברנו” עד כה, אנחנו די מהר נוכל לראות שיש שם סוג של מחזוריות.

האמונות שלנו נשברות -> אנחנו מחפשים או שנתקעים עם אמונות חדשות -> האמונות הללו גם נשברות.

תעברו על האמונות שהיו לכם מגיל הכי צעיר ועד היום, ראו איך כולם נשברו אחד אחרי השניה וכל השאר עוד ישברו.

 

ברגע זה הייתי מגדיר את החיים כתהליך ששובר לך את כל האמונות שלך שכוללות גם את אמונת הגוף שלך וקיומך.

 

אפשר גם להסתכל על האמונות מעוד הרבה כיוונים, ואלי אני גם אעשה את זה בהמשך.

 

אבל התובנה שלי לכרגע היא תשובה לשאלה איך להגיע להארה? איך אני נפטר מה”טיפשות” הזאת או הסבל שנוצר בעקבות היאחזות באמונות?

אל תדאג, אתה לא תוכל לסיים את החיים הללו לא מואר, לא יוצאים מהחיים הללו עם אומונות ודעות.

כל מה שאתה עושה כל החיים שלך זה לשבור אמונות ולחפש אמונות חדשות עד שזה יפסק.

 

האח הגדול הוא דוגמא מאוד טובה לכך, כי שם בתוך הבית כל יום הוא כמו שבוע או חודש.

מה שאנחנו רואים באח הגדול זה לא את האנשים בתוך הבית, אלא רק את עצמו.

מה זה באמת להיות אנושי, להאמין, להרגיש, לחוות, לחשוב, שבירת אמונות ותהפוכות רגשיות.

תנסו פעם לראות את האח הגדול בלי לשפוט, בלי להזדהות עם אחד הצדדים ותנסו לעמיד את עצמכם בדיוק בפוזיציה של כל בן אדם בתוכנית עם האמונות והרצונות שלו.

בניסוי שלי אני שאלתי את עצמי : “אם אני הייתי במקום הדייר, ביחד עם האמונות, רגשות, מחשבות ורצונות שלו, האם לא הייתי פועל אחרת?”

 

המשחק

21 באוקטובר, 2010

 הריצות אחרי האושר, המרדף אחרי האפטיים, הרצון להרגיש את הריגוש הבא.
הבריחה מהסבל, השנאה כלפי הדיכאון, החמצות פנים ובכי רחמים עצמיים.
הלופ האינסופי של הרגע הבא, התובנה הבאה, הרגש הבא.
מחשבות שתמיד ממשיכות : “לא זה, זה עדיין לא זה”

תפסיק לשחק במשחק, פשוט תעצור. לא יהיה רגע יותר טוב מהרגע הזה.
אין אני יותר טוב, אין עתיד יותר טוב.
אל תשאל איך, אף פעם לא היית במעגל הזה.
מי ששואל איך לצאת מהמעגל, זה אותו שרוצה לעשות את הסיבוב הבא.
“תגיד לי איך, אני ארוץ את הסיבוב הבא”

אתה לא יכול לצאת מהמשחק, כי אף פעם לא היית בו.
אתה הוא לא הרץ ולא המשחק, אתה הוא זה שיצר אותם.
אתה הוא זה שמייצר את הסבל כי אתה הוא זה שמייצר את המשחק.
אתה יצרת את ההמחשק על מנת שתוכל לשחק במשחק בריחה מהמשחק ;).

להיות בהווה

1 באוגוסט, 2010

להיות בהווה זה לא אומר להיות חסר מחשבות.

להיות בהווה זה לא אומר להרגיש טוב.

להיות בהווה זה לא תשומת לב שנמצאת במקום מסויים.

 

להיות בהווה, זה להיות בהווה.

זה להרגיש את מה שמורגש, לחשוב את מה שנחשב.

להיות בהווה זה לקבל את מה שבא.

גם הדברים ה”טובים” וגם הדברים ה”רעים”.

 

להיות בהווה זה להבין שאתה לא האובייקט שנצפה.

להיות בהווה זה להבין שאתה הצופה.

להיות בהווה להבין שאתה לא התמונה של הסרט.

להיות בהווה זה להבין שאתה האור שמקרין דרך הסרט.

 

אתה לא יכול לעזוב את ההווה.

אתה לא יכול לברוח מהווה.

אתה לא יכול לא להיות בהווה.

אתה רק יכול לבלבל בין עצמך לבין מה שקורה.

 

להיות בהווה זה לדעת מי אתה באמת.

סבל וחוסר קבלת המציאות

10 ביולי, 2010

תמיד לא הצלחתי להבין לעומק את הרעיון שהעולם בחוץ זה מראה לעולם הפנימי שלנו.

נראה לי שהאסימון נפל לי סוף סוף.

 

ההגדרה של סבל היא פשוטה : סבל קורה כשלנו בראש מופיע המחשבה : should

כלומר, כשאנחנו רוצים או מעדיפים שהדברים יהיו בצורה מסויימת ולא כפי שהם קורים באמת עכשיו.

כשאנחנו מעדיפים שהדברים יהיו בצורה מסויימת, אותה הצורה שאנחנו חושבים איך שדברים אמורים להיות.

במקום לראות איך הדברים באמת קורים ולשנות את האמונות והתפיסות שלנו (אם יש בהם צורך בכלל).

אנחנו בעצם מנסים בכוח לשנות את העולם (ארועים, דעות של אנשים), במקום לסנכרן את עצמנו למציאות.

כך נולד לו הסבל.

סבל -> חוסר סנכרון עם המציאות.

 

היופי הוא שאנחנו בנוסף לכל מרגישים את הסבל הזה בגוף.

בעזרת אותה תחושה של חוסר נוחות במקומות מסויימים בגוף (אצלי לרוב בבטן).

תחושה לא של כאב פיזי אמיתי, אלא של חוסר נוחות בגוף (לחצים, מתחים, פרפורים …).

לרוב זה גם מתלווה עם הרבה מחשבות מהירות ומטורפות בראש.

הגוף בעצם מראה לנו באיזה רגעים אנחנו סובלים, או באיזה רגעים אנחנו לא מסונכרנים עם המציאות.

סבל -> לחץ/מתח בגוף ->  חוסר סנכרון עם המציאות.

 

כאן אני חוזר עם מה שהתחלתי מזה שהעולם החיצוני הוא המראה של העולם הפנימי שלנו.

אנחנו לא רואים את הארועים בעולם כפי שהם, אלא דרך השקפת העולם והאמונות שלנו.

אנחנו גם לא מגיבים אל העולם החיצוני לפי מה שהוא באמת, אלא דרך אותם אמונות.

אנחנו בעצם מגיבים רק להשקפת העולם והאמונות שלנו.

אנחנו לא חיים במציאות, אלא בתוך הראש הקטן המלא אמונות ומחשבות.

 

אז:

מה אני חושב שגורם לי לא להיות בהרמוניה עם מה שיש/קורה באמת?

מה אני חושב שלא אמיתי? איך המחשבות שלי שונות מהמציאות שנפתחת לי מול עיניי?

 

כמובן שזה לא כלי פרקטתי, אלא רק תובנתי.

אין לך מה לעשות עם אותם המחשבות (אל תהרוג מחשבה עם מחשבה).

אפשר רק להתבונן ולהבין איך אתה באמת בנוי או מה היא המציאות של העולם הפנימי שלך.

כי אחרת תגמור סובל בגלל שאתה לא מקבל את איך שהמוח שלך מתוכנן כרגע.

תזכור, מחשבות ורגשות הם חלק בלתי נפרד מאותה המציאות שנפתחת לך מול עינייך, אתה לא בוחר אותם.

פשוט תכנע

9 ביולי, 2010

התרגלנו לקבל את העולם ולחוות דרך אותו השכל אז הגיוני (חחחח) למדי שהמוח והגיון שלנו תפס מקום מרכזי.

הגיוני שהמוח שלנו אפילו משלה את עצמו או חושב שהוא מלך העולם ששולט בהכל.

 

מה השמוח שלנו אומר לנו זה מחשבות, לא האמת.

הוא רק עוד כלי לחוות את החיים, רק עוד חוש, עוד כלי של הבנה וחוייה, הוא לא מחזיק בתוכו את האמת.

לא כל דאגה שהוא ממציא זה מה שיקרה.

לרוב זה קורה בסופו של דבר בדיוק ההפך.

המוח שכח את מקומו ואת יעודו, הוא קיבל אישיות.

 

נסיון להכריח משהו זה עבודתו של המוח, מחשבה.

רצון לא לקבל את המציאות זה עבודו של המוח וזה מהות הסבל.

מחשבות מסוג מה צריך להיות או איך דברים צריכים להיות זה פעולתו של האגו שלא מקבל את המציאות (את החוסר האונים של עצמו)

נסיון להרגיש משהו או לעצור את המחשבות זה עבודתו של המוח.

 

אבל אין מה לעשות עם זה, כי כל רצון לעשות את זה בסך הכל רצונות ההזויות של המוח.

אי אפשר עם המוח להשתיק את המוח.

גם זה עבודתו של המוח ולא משנה מה היא היא המציאות וזה מה שיש.

לא לקבל את עבודתו של המוח ומחשבות מסויימות היא בדיוק עבודתו של המוח עי שהוא לא מקבל את המציאות כמו שהיא.

 

אתה לא צריך לריב עם המחשבה לקבלה או להרגיע אותה

אלא להבין שזו רק מחשבה, כמו משהו שמופיע מול העיניים שלך, מופיע ונעלם.

אל תרביץ למחשבה עם מחשבה.

פשוט תכנע. פשוט תכנע.

 


© כל הזכויות שמורות לרומן ליבין