אחד הנושאים שתמיד הלהיבו אותי זה כל העניין של אמונות ומחשבות.

בטח כל אחד מאיתנו שם לב אליהם כשאנחנו עדים לויכוח.

אנחנו רואים מול העיניים שלנו אנשים מתוכחים אשר באמת מאמינים במה שהם אומרים והם באמת מרגישים את מה שהם מרגישים.

תנסו להבין את הרעיון הזה למקסימום העומק שלו, באותו מרחב יש שני אנשים אשר חושבים או מאמינים בדברים מנוגדים לגמרי.

כמובן שאם הויכוח הזה ימשוך אותנו פנימה אנחנו די מהר נתקבע באחד העמדות ונגן עליה בכל כוחנו.

הדבר הכי הזוי שיש המון אמונות הזויות שהיו מאמינים בהם פעם וחלקם אפילו אנחנו מאמינים היום כמו,

- אמונות על אלוהים בתוך פסלונים או אבנים.

- אמונות ודעות שקשורים במקצועות, עדות, דתות, פוליטיקה.

- אמונות מה יותר בריא, מה יותר נכון.

- אמונות על איך החיים אמורים להתנהל ומה אמור לקרות.

- אמונות על איך אני אמור להתנהג, להרגיש, לחשוב.

אם לשניה נתרחק מאמונות שלנו, אולי לשניה נוכל לראות שאלו סך הכל אמונות.

כמו שלנו יש את האמונה שלנו במשהו, לבן אדם יש את אמונה אחרת ולכרגע זה לא חשוב האם אמונות בכלל יכול להיות נכונות.

אפשר גם לראות את הויכוח הזה של האומונות כמשחק אחד גדול, משחק שהכל תמיד מושלם וחלק ממשהו יותר גדול, יין ויאן, הכוח והתגובתו.

כל אמונה מייצרת ברגע היוולדותה אמונה הפוכה, מה שיגרום באופן אוטומטי לויכוח שמטרתו היא בעצם להרוג את החלום של אותה האמונה, בדיוק כמו שיווה.

כמובן שברוב המקרים זה לוקח הרבה יותר זמן מאשר ויכוח אחד ואולי אפילו מוות של הגוף עם אמונותיו.

מה שמוביל אותנו להבנה של ה”טיפשות” בלהיאחז באיזה שהיא אמונה (במצב דמיוני שכאילו יש לנו את הכוח לא להיאחז באמונה)

הייתי רוצה לעלות עוד רמה ולהסתכל על החיים שלנו ש”עברנו” עד כה, אנחנו די מהר נוכל לראות שיש שם סוג של מחזוריות.

האמונות שלנו נשברות -> אנחנו מחפשים או שנתקעים עם אמונות חדשות -> האמונות הללו גם נשברות.

תעברו על האמונות שהיו לכם מגיל הכי צעיר ועד היום, ראו איך כולם נשברו אחד אחרי השניה וכל השאר עוד ישברו.

ברגע זה הייתי מגדיר את החיים כתהליך ששובר לך את כל האמונות שלך שכוללות גם את אמונת הגוף שלך וקיומך.

אפשר גם להסתכל על האמונות מעוד הרבה כיוונים, ואלי אני גם אעשה את זה בהמשך.

אבל התובנה שלי לכרגע היא תשובה לשאלה איך להגיע להארה? איך אני נפטר מה”טיפשות” הזאת או הסבל שנוצר בעקבות היאחזות באמונות?

אל תדאג, אתה לא תוכל לסיים את החיים הללו לא מואר, לא יוצאים מהחיים הללו עם אומונות ודעות.

כל מה שאתה עושה כל החיים שלך זה לשבור אמונות ולחפש אמונות חדשות עד שזה יפסק.

האח הגדול הוא דוגמא מאוד טובה לכך, כי שם בתוך הבית כל יום הוא כמו שבוע או חודש.

מה שאנחנו רואים באח הגדול זה לא את האנשים בתוך הבית, אלא רק את עצמו.

מה זה באמת להיות אנושי, להאמין, להרגיש, לחוות, לחשוב, שבירת אמונות ותהפוכות רגשיות.

תנסו פעם לראות את האח הגדול בלי לשפוט, בלי להזדהות עם אחד הצדדים ותנסו לעמיד את עצמכם בדיוק בפוזיציה של כל בן אדם בתוכנית עם האמונות והרצונות שלו.

בניסוי שלי אני שאלתי את עצמי : “אם אני הייתי במקום הדייר, ביחד עם האמונות, רגשות, מחשבות ורצונות שלו, האם לא הייתי פועל אחרת?”

 הריצות אחרי האושר, המרדף אחרי האפטיים, הרצון להרגיש את הריגוש הבא.
הבריחה מהסבל, השנאה כלפי הדיכאון, החמצות פנים ובכי רחמים עצמיים.
הלופ האינסופי של הרגע הבא, התובנה הבאה, הרגש הבא.
מחשבות שתמיד ממשיכות : “לא זה, זה עדיין לא זה”

תפסיק לשחק במשחק, פשוט תעצור. לא יהיה רגע יותר טוב מהרגע הזה.
אין אני יותר טוב, אין עתיד יותר טוב.
אל תשאל איך, אף פעם לא היית במעגל הזה.
מי ששואל איך לצאת מהמעגל, זה אותו שרוצה לעשות את הסיבוב הבא.
“תגיד לי איך, אני ארוץ את הסיבוב הבא”

אתה לא יכול לצאת מהמשחק, כי אף פעם לא היית בו.
אתה הוא לא הרץ ולא המשחק, אתה הוא זה שיצר אותם.
אתה הוא זה שמייצר את הסבל כי אתה הוא זה שמייצר את המשחק.
אתה יצרת את ההמחשק על מנת שתוכל לשחק במשחק בריחה מהמשחק ;).

להיות בהווה זה לא אומר להיות חסר מחשבות.

להיות בהווה זה לא אומר להרגיש טוב.

להיות בהווה זה לא תשומת לב שנמצאת במקום מסויים.

להיות בהווה, זה להיות בהווה.

זה להרגיש את מה שמורגש, לחשוב את מה שנחשב.

להיות בהווה זה לקבל את מה שבא.

גם הדברים ה”טובים” וגם הדברים ה”רעים”.

להיות בהווה זה להבין שאתה לא האובייקט שנצפה.

להיות בהווה זה להבין שאתה הצופה.

להיות בהווה להבין שאתה לא התמונה של הסרט.

להיות בהווה זה להבין שאתה האור שמקרין דרך הסרט.

אתה לא יכול לעזוב את ההווה.

אתה לא יכול לברוח מהווה.

אתה לא יכול לא להיות בהווה.

אתה רק יכול לבלבל בין עצמך לבין מה שקורה.

להיות בהווה זה לדעת מי אתה באמת.

תמיד לא הצלחתי להבין לעומק את הרעיון שהעולם בחוץ זה מראה לעולם הפנימי שלנו.

התרגלנו לקבל את העולם ולחוות דרך אותו השכל אז הגיוני (חחחח) למדי שהמוח והגיון שלנו תפס מקום מרכזי.

הגיוני שהמוח שלנו אפילו משלה את עצמו או חושב שהוא מלך העולם ששולט בהכל.

מה השמוח שלנו אומר לנו זה מחשבות, לא האמת.

הוא רק עוד כלי לחוות את החיים, רק עוד חוש, עוד כלי של הבנה וחוייה, הוא לא מחזיק בתוכו את האמת.

לא כל דאגה שהוא ממציא זה מה שיקרה.

לרוב זה קורה בסופו של דבר בדיוק ההפך.

המוח שכח את מקומו ואת יעודו, הוא קיבל אישיות.

נסיון להכריח משהו זה עבודתו של המוח, מחשבה.

רצון לא לקבל את המציאות זה עבודו של המוח וזה מהות הסבל.

מחשבות מסוג מה צריך להיות או איך דברים צריכים להיות זה פעולתו של האגו שלא מקבל את המציאות (את החוסר האונים של עצמו)

נסיון להרגיש משהו או לעצור את המחשבות זה עבודתו של המוח.

אבל אין מה לעשות עם זה, כי כל רצון לעשות את זה בסך הכל רצונות ההזויות של המוח.

אי אפשר עם המוח להשתיק את המוח.

גם זה עבודתו של המוח ולא משנה מה היא היא המציאות וזה מה שיש.

לא לקבל את עבודתו של המוח ומחשבות מסויימות היא בדיוק עבודתו של המוח ע“י שהוא לא מקבל את המציאות כמו שהיא.

אתה לא צריך לריב עם המחשבה לקבלה או להרגיע אותה

אלא להבין שזו רק מחשבה, כמו משהו שמופיע מול העיניים שלך, מופיע ונעלם.

אל תרביץ למחשבה עם מחשבה.

פשוט תכנע. פשוט תכנע.

אם תשאל את עצמך :מי אני?

האם תדע את התשובה מיד?

או אתה כבר בתהליכי חיפוש וחשיבה?

למה אתה צריך לחשוב בשביל להגיד מי אתה?

וכשבסוף תשמע בראשך את התשובה הגאונית.

אל תשכח לשאול את עצמך :

“האם זה באמת אתה או שבילבת את עצמך עם מחשבה?”

האם  באמת חשבת לרגע שאפשר להגדיר את עצמך?

האמת לא קיימת במילים.

אי אפשר לתפוס או להגיד את האמת.

אמת זה לא הבנה, או תפיסה.

הבנה או תפיסה זהו סך הכל פעולות המוח.

כי האמת זה מה שיש.

המוח לא מסוגל לחשוב על האמת.

הוא לא מסוגל לתאר את האמת.

הוא לא מסוגל להבין את האמת.

כי האמת זה מה שיש, והמוח הוא חלק ממנה.

האמת זה מה שקורה עכשיו.

האמת זה הווה שמתרחש עכשיו.

האמת כוללת מה שאנחנו רואים ומריחים.

והיא גם כוללת את מה שאנחנו חושבים או מרגישים.

זה לא אומר שמה שאנחנו חושבים זה האמת,

אלא ההחשיבה שלנו או הרגשות שלנו הם חלק מהאמת.

החשיבה או הרגשות שלהו הם האמת.

אין מה להבין, אין מה לתפוס.

כי הנסיון התפיסה או ההבנה זה חלק ממה שקורה.

אין מי שיתפוס, כמה שיתפס זה מה שרוצה לתפוס.

זה כמו נחש שמנסה לאכול את זנבו.

המוח הוא לא החלק העיקרי ממה שקיים.

המוח הוא סך הכל חלק ממה שקיים.

כמו שפרח צומח ומניב פרות,

המוח שלנו חושב ומניב הערות.

ולפעמים אנחנו נראה עץ ולפעמים אנחנו נריח וניל.

לפעמים אנחנו נחשוב מחשבה או נרגיש רגש.

לפעמים אחנו נכעס ולפעמים נבכה.

ובסוף נסיים לבכות ונרגיש הקלה.

כששני אנשים מתכווחים שניהם דוברי אמת.

כי האמת היא לא מה שהם אומרים.

מה שהם אומרים זה סך הכל מה שהם אומרים.

האמת היא הסיטואציה שיש שם

שאלו שני אנשים שאומרים אמת.

גם השיר הזה הוא לא האמת, אלא סך הכל תוצאתו של מוח.

צמחים הם מאוד חכמים, לא הצמחים עצמם, אלא מי שיצר אותם.

המקור של מים של רוב הצמחים, הוא גשם.

כשיש יותר מדי מים, העלה מתקפל כמו מגלשה, כל מנת שהטיפות מים לא יעצרו, אלא יזרמו מהר.

כשאין מספיק מים והצמח צמא, העלים מתקפלים כמו כפית  על מנת לתפוס כמה שיותר מים.

איך הצמחים הגיעו לחוכמה חיים כזאת?

זה תכננו של אלוהים? הוכחתה של אבולוציה?

אבולציה לא הרגה את אלוהים, אבולוציה היא האלוהים במושגים והגיון מודרניים.

אין סבא שיושב למעלה ועושה מה שהוא רוצה, אלא יש הרבה נוסחאות, הרבה כוחות שמופעלים על ידי רצון ספציפי.

זה הסיבה למה אנחנו בעצמנו אלוהים, כי אנחנו חלק בלתי נפרד מהמערכת הזאת, המערכת עם נוסחאות, כוחות ורצון ספציפי.

כולנו חלק ממערכת אחד, כולנו זה המערכת, בכל אחד מאיתנו יש חלקיק של אלוהים, או יותר נכון כל אחד מאיתנו הוא חלק קטן מתמונה הגדולה, או שאפילו תמונה הולוגרמית.

זה הסיבה שאין אני, אין לי רצון משלי, אלא הרצון שלי הוא רצון של הגוף, רגש ומחשבה שהינם חלק מאלוהים, חלק מהמערכת הזאת.

אי אפשר למכור את השמש, כשיהיה אפשר יעלם הדלק.
דמוקרטיה היא המשיח של היום.

האם איכפת לכם מאותם הילדים הרעבים באפריקה?
לא.
נכון שזה לא כייף לראות אותם מתים, אבל כמה מאיתנו עשו עם זה משהו.
לא איכפת לנו, כל עוד יש לנו מה לאכול, לא ממש איכפת לנו כמה אנשים רעבים יש בעולם.
לאף בן אדם לא איכפת מאף אחד אחר, כולנו אגואיסטים.
כל אחד מאיתנו דואג רק לעצמו (ולקרובים).

אתם באמת חושבים שלממשלה שלכם איכפת ממך?
אתם באמת חושבים שלאותו בן אדם איכפת ממכם? אתם באמת שהוא יעשה משהו בשבילכם?
האם כשלכם יש אמצעים אתם מסנים לעזור למישהו?
כמובן שלא.

אז בוא ניקח לדוגמא כל שר.
תציבו את עצמך בעמדתו.
הגעתם להיות שר, אתם מקבלים משכורת טובה ואת כל התנאים.
האם אתם תנסו לעזור לכל האנשים? או שאתם תנסו לצבור עוד?
תהיה כנה עם עצמך, הרי אתה יודע שלא משנה איזה משכורת יש לך, אתה רוצה וצריך עוד
כך גם אותו השר.
הוא קודם כל ידאג לעצמו ויותר נכון להגיד, הוא ידאג רק לעצמו (ולקרוביו).
הוא שם לא בשביל לעזור לך,לפתור לך את הבעיות.

אני מצטער, כי הם כן עושים לפעמים דברים ושינוים.
זה אותם השינוים שיגרמו לך לחשוב שהם באמת רוצים בטובתך.
זה אותם השינוים שיגרמו לך להצביע עבורם שוב.
זה אותם השינוים שיגרמו לך לשתוק ולא לרצות לצעוק עליהם.

הרי צריך לעשות אותך מרוצה מהבחירה שלך, אדוני הבוחר.
אבל רק מרוצה, לא יותר מזה

דמוקרטיה לא נוצרה בשביל לעזור לעם, היא בסך הכל אשלייה.