התרגלנו לקבל את העולם ולחוות דרך אותו השכל אז הגיוני (חחחח) למדי שהמוח והגיון שלנו תפס מקום מרכזי.

הגיוני שהמוח שלנו אפילו משלה את עצמו או חושב שהוא מלך העולם ששולט בהכל.

 

מה השמוח שלנו אומר לנו זה מחשבות, לא האמת.

הוא רק עוד כלי לחוות את החיים, רק עוד חוש, עוד כלי של הבנה וחוייה, הוא לא מחזיק בתוכו את האמת.

לא כל דאגה שהוא ממציא זה מה שיקרה.

לרוב זה קורה בסופו של דבר בדיוק ההפך.

המוח שכח את מקומו ואת יעודו, הוא קיבל אישיות.

 

נסיון להכריח משהו זה עבודתו של המוח, מחשבה.

רצון לא לקבל את המציאות זה עבודו של המוח וזה מהות הסבל.

מחשבות מסוג מה צריך להיות או איך דברים צריכים להיות זה פעולתו של האגו שלא מקבל את המציאות (את החוסר האונים של עצמו)

נסיון להרגיש משהו או לעצור את המחשבות זה עבודתו של המוח.

 

אבל אין מה לעשות עם זה, כי כל רצון לעשות את זה בסך הכל רצונות ההזויות של המוח.

אי אפשר עם המוח להשתיק את המוח.

גם זה עבודתו של המוח ולא משנה מה היא היא המציאות וזה מה שיש.

לא לקבל את עבודתו של המוח ומחשבות מסויימות היא בדיוק עבודתו של המוח עי שהוא לא מקבל את המציאות כמו שהיא.

 

אתה לא צריך לריב עם המחשבה לקבלה או להרגיע אותה

אלא להבין שזו רק מחשבה, כמו משהו שמופיע מול העיניים שלך, מופיע ונעלם.

אל תרביץ למחשבה עם מחשבה.

פשוט תכנע. פשוט תכנע.

 

פוסטים קשורים :