תמיד לא הצלחתי להבין לעומק את הרעיון שהעולם בחוץ זה מראה לעולם הפנימי שלנו.

נראה לי שהאסימון נפל לי סוף סוף.

 

ההגדרה של סבל היא פשוטה : סבל קורה כשלנו בראש מופיע המחשבה : should

כלומר, כשאנחנו רוצים או מעדיפים שהדברים יהיו בצורה מסויימת ולא כפי שהם קורים באמת עכשיו.

כשאנחנו מעדיפים שהדברים יהיו בצורה מסויימת, אותה הצורה שאנחנו חושבים איך שדברים אמורים להיות.

במקום לראות איך הדברים באמת קורים ולשנות את האמונות והתפיסות שלנו (אם יש בהם צורך בכלל).

אנחנו בעצם מנסים בכוח לשנות את העולם (ארועים, דעות של אנשים), במקום לסנכרן את עצמנו למציאות.

כך נולד לו הסבל.

סבל -> חוסר סנכרון עם המציאות.

 

היופי הוא שאנחנו בנוסף לכל מרגישים את הסבל הזה בגוף.

בעזרת אותה תחושה של חוסר נוחות במקומות מסויימים בגוף (אצלי לרוב בבטן).

תחושה לא של כאב פיזי אמיתי, אלא של חוסר נוחות בגוף (לחצים, מתחים, פרפורים …).

לרוב זה גם מתלווה עם הרבה מחשבות מהירות ומטורפות בראש.

הגוף בעצם מראה לנו באיזה רגעים אנחנו סובלים, או באיזה רגעים אנחנו לא מסונכרנים עם המציאות.

סבל -> לחץ/מתח בגוף ->  חוסר סנכרון עם המציאות.

 

כאן אני חוזר עם מה שהתחלתי מזה שהעולם החיצוני הוא המראה של העולם הפנימי שלנו.

אנחנו לא רואים את הארועים בעולם כפי שהם, אלא דרך השקפת העולם והאמונות שלנו.

אנחנו גם לא מגיבים אל העולם החיצוני לפי מה שהוא באמת, אלא דרך אותם אמונות.

אנחנו בעצם מגיבים רק להשקפת העולם והאמונות שלנו.

אנחנו לא חיים במציאות, אלא בתוך הראש הקטן המלא אמונות ומחשבות.

 

אז:

מה אני חושב שגורם לי לא להיות בהרמוניה עם מה שיש/קורה באמת?

מה אני חושב שלא אמיתי? איך המחשבות שלי שונות מהמציאות שנפתחת לי מול עיניי?

 

כמובן שזה לא כלי פרקטתי, אלא רק תובנתי.

אין לך מה לעשות עם אותם המחשבות (אל תהרוג מחשבה עם מחשבה).

אפשר רק להתבונן ולהבין איך אתה באמת בנוי או מה היא המציאות של העולם הפנימי שלך.

כי אחרת תגמור סובל בגלל שאתה לא מקבל את איך שהמוח שלך מתוכנן כרגע.

תזכור, מחשבות ורגשות הם חלק בלתי נפרד מאותה המציאות שנפתחת לך מול עינייך, אתה לא בוחר אותם.

פוסטים קשורים :